השפעת ההתערבות בעזרת בעלי-חיים על בעלי פיגור שכלי

השפעת ההתערבות בעזרת בעלי-חיים על בעלי פיגור שכלי ד"ר מרים ברזון ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, אוניברסיטת תל אביב פרופ' יוסף טרקל ראש יחידת "חיות וחברה", המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב שני דורון רכזת מחקרים, יחידת "חיות וחברה", המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב מחקר זה נערך בסיוע מענק מחקר מקרן שלם הקרן לפיתוח שירותים לאדם עם מוגבלות שכלית ההתפתחותית ברשויות המקומיות 2006 קרן שלם/ 013/2006

תוכן עניינים 3 4 5 19 20 27 31 41 43 45 52 תקציר מבוא סקירה תיאורטית סיכום הסקירה התיאורטית ושאלות המחקר שיטת מחקר ממצאי המחקר דיון מגבלות החקר המלצות ביבליוגרפיה נספחים 2

תקציר בעלי חיים מלווים את האדם מאז ימי קדם. כבר בחברות הפרה היסטוריות בנוסף ליחסי צייד- ניצוד התחיל ביותם של חיות הבר על-ידי האדם. מאז ועד היום משתמש האדם בבעלי חיים למגוון צרכים: מזון, לבוש, תעבורה, עבודה, שמירה ושעשוע. מחקרים שונים מלמדים כי לבעלי חיים השפעה על בני אדם מבחינה נפשית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. כמו כן, הם עשויים לתרום לתחושת השליטה של האדם בגופו. עובדה זו נוצלה בשנים האחרונות כאשר נעשו ניסיונות לגוון את ההתערבויות הטיפוליות עם בני אדם בעלי צרכים מיוחדים, על-ידי שימוש בבעלי חיים. בעלי החיים שנראו מתאימים לצורך התערבויות אלו היו בעיקר סוסים, כלבים, וחיות מחמד קטנות כמו ארנבונים, שרקנים, חמוסים, מיני ציפורים ועוד. תצפיות ומחקרים הראו שהאינטראקציה עם בעלי חיים אלה תורמת לשיקום ולהעלאת תחושת הרווחה הכללית של בני אדם הלוקים בנכות התפתחותית כמו גם לחולי נפש או קשישים. רק מספר מצומצם יחסית של מחקרים, שנערכו עד כה, עסק באופן ספציפי בהשפעת ההתערבות באמצעות בעלי חיים על בני אדם עם מגבלה אינטלקטואלית. המחקרים המעטים שנערכו ביססו את ממצאיהם, בדרך כלל, על קבוצת נחקרים קטנה יחסית והתמקדו בהתערבות בעזרת בעל חיים מסוים ללא ניסיון לבדוק את השפעת בעלי חיים שונים על נבדקים עם בעיה דומה, כמו למשל פיגור שכלי. מחקרנו בא להרחיב את הידע והמידע בסוגיה זו. במחקר זה נעשה ניסיון לבדוק את ההתערבות בעזרת בעלי חיים על קבוצות יחסית גדולות יותר של נבדקים. כמו כן, נעשה ניסיון ללמוד כיצד התערבות בעזרת בעלי חיים שונים (סוסים, כלבים וחיות פינת חי) עשויה לשפר את תחושת הרווחה, המיומנויות החברתיות ומידת השליטה בגוף אצל בעלי פיגור שכלי. כאמור, התמקדנו באוכלוסיה זו לאחר שמצאנו כי מכלל בעלי הצרכים המיוחדים ההתייחסות לקבוצה זו היתה מועטה באופן משמעותי. לאור זאת, מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את ההשפעות של ההתערבות בעזרת סוסים, כלבים וחיות פינת חי על בעלי פיגור שכלי בדרגה קלה עד בינונית. את ההשלכות של ההתערבויות בחרנו לבדוק משלושה היבטים מרכזיים: השיפור בתחושת הרווחה הכללית, במיומנויות החברתיות ובמידת השליטה הפיזית בגוף. כדי לעמוד על מידת השיפור בחרנו לבדוק את הנחקרים בשתי נקודות זמן, להלן T1 ו- T2 כאשר כל בדיקה מתייחסת לנקודת זמן מסוימת בתהליך ההתערבות וההפרש בין שתי נקודות הזמן הוא לפחות 15 מפגשי התערבות. 3

מבוא בעלי חיים מלווים את האדם מאז ימי קדם. כבר בחברות הפרה היסטוריות בנוסף ליחסי צייד- ניצוד התחיל ביותם של חיות הבר על-ידי האדם. מאז ועד היום משתמש האדם בבעלי חיים למגוון צרכים: מזון, לבוש, תעבורה, עבודה, שמירה ושעשוע. מחקרים שונים מלמדים כי לבעלי חיים השפעה על בני אדם מבחינה נפשית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. כמו כן, הם עשויים לתרום לתחושת השליטה של האדם בגופו. עובדה זו נוצלה בשנים האחרונות כאשר נעשו נסיונות לגוון את ההתערבויות הטיפוליות עם בני אדם בעלי צרכים מיוחדים, על-ידי שימוש בבעלי חיים. בעלי החיים שנראו מתאימים לצורך התערבויות אלו היו בעיקר סוסים, כלבים, וחיות מחמד קטנות כמו ארנבונים, שרקנים, חמוסים, מיני ציפורים ועוד. תצפיות ומחקרים הראו שהאינטראקציה עם בעלי חיים אלה תורמת לשיקום ולהעלאת תחושת הרווחה הכללית של בני אדם הלוקים בנכות התפתחותית כמו גם לחולי נפש או קשישים. רק מספר מצומצם יחסית של מחקרים, שנערכו עד כה, עסק באופן ספציפי בהשפעת ההתערבות באמצעות בעלי חיים על בני אדם עם מגבלה אינטלקטואלית. המחקרים המעטים שנערכו ביססו את ממצאיהם, בדרך כלל, על קבוצת נחקרים קטנה יחסית והתמקדו בהתערבות בעזרת בעל חיים מסוים ללא נסיון לבדוק את השפעת בעלי חיים שונים על נבדקים עם בעיה דומה, כמו למשל פיגור שכלי. מחקרנו בא להרחיב את הידע והמידע בסוגיה זו. במחקר זה נעשה נסיון לבדוק את ההתערבות בעזרת בעלי חיים על קבוצות יחסית גדולות יותר של נבדקים. כמו כן, נעשה נסיון ללמוד כיצד התערבות בעזרת בעלי חיים שונים (סוסים, כלבים וחיות פינת חי) עשויה לשפר את תחושת הרווחה, המיומנויות החברתיות ומידת השליטה בגוף אצל בעלי פיגור שכלי. כאמור, התמקדנו באוכלוסיה זו לאחר שמצאנו כי מכלל בעלי הצרכים המיוחדים ההתיחסות לקבוצה זו היתה מועטה באופן משמעותי. לאור זאת, מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק את ההשפעות של ההתערבות בעזרת סוסים, כלבים וחיות פינת חי על בעלי פיגור שכלי בדרגה קלה עד בינונית. את ההשלכות של ההתערבויות בחרנו לבדוק משלושה היבטים מרכזיים: השיפור בתחושת הרווחה הכללית, במיומנויות החברתיות ובמידת השליטה הפיזית בגוף. כדי לעמוד על מידת השיפור בחרנו לבדוק את הנחקרים בשתי נקודות זמן, להלן T 1 ו- T 2 כאשר כל בדיקה מתייחסת לנקודת זמן מסוימת בתהליך ההתערבות וההפרש בין שתי נקודות הזמן הוא לפחות 15 מפגשי התערבות. בפרק הבא תובא סקירה תיאורטית. 4

סקירה תיאורטית בפרק זה ידונו הנושאים הבאים: פיגור שכלי, השלכות התופעה על הפרט איכות חיים לבעלי פיגור שכלי התערבות בעזרת בעלי חיים הקדמה התערבות בעזרת כלבים התערבות בעזרת סוסים (רכיבה טיפולית) התערבות בפינת חי סיכום הסקירה התיאורטית ושאלות המחקר 5

פיגור שכלי, השלכות התופעה על הפרט " פיגור שכלי הוא נכות התפתחותית המאופיינת במגבלות משמעותיות בתפקוד האינטלקטואלי ובהתנהגות מסתגלת, המתבטאת במיומנויות הסתגלותיות, תפיסות חברתיות ומעשיות. נכות זו מופיעה לפני גיל שמונה עשרה " (הגדרת ה American Association on Mental Retardation,AAMR 2002 ע"מ.(18 קימת הסכמה מצד העוסקים בתחום שתופעת הפיגור השכלי גורמת למגבלות משמעותיות בתפקוד ומאופיינת בבעיות בולטות וקשות בכושר הביצוע ובהזדמנויות לתפקד. העדר התנהגות מסתגלת משפיע על יישום מיומנויות תפיסתיות בהקשר לביצועים הנדרשים לחיי היומיום בנסיבות משתנות. כיום מקובל עדיין להעריך את דרגת הפיגור השכלי באמצעות ציוני I.Q. למרות שמבחני ה I.Q. הינם כלי הערכה שיש לו מגבלות רבות. נקודת החיתוך הקובעת באבחון פיגור שכלי היא שתי סטיות תקן מתחת לממוצע האוכלוסיה. אולם, יש הגורסים שאת דרגת הפיגור יש לסווג על סמך עוצמת התמיכות הנדרשת שהאדם עם הפיגור השכלי נזקק להן, ועל פי רמת ההתנהגות המסתגלת של כל פרט. הערכות כאלה חשובות בעיקר לגורמים המטפלים בבואם לתכנן התערבות או לקבוע זכאות לתמיכות. ההערכות מתיחסות לחמישה ממדים: כושר אינטלקטואלי, התנהגות מסתגלת, השתתפות - דהיינו יחסי גומלין ותפקידים חברתיים, בריאות וקשר ) סביבות ותרבות). בכל אחד מהתחומים הללו חוות דעת קלינית הנה חיונית לתכנון דרכי ההתערבות,AAMR) 2002) את דרגות הפיגור מקובל להגדיר בהקשר למידת סטית התקן של ציוני ה-. I.Q מן הממוצע באוכלוסיה. דרגות אלה הוגדרו על ידי האגודה האמריקאית לפיגור שכלי בהתיחס לשימוש במבחני אינטליגנציה שונים (וקסלר, סטנפורד- בינה ואחרים, בתוך,AAMR 2002) פיגור קל נחשב ליותר משתי סטיות תקן מתחת לממוצע ועד לשלוש סטיות תקן. דרגת הפיגור תנוע בין 70-50 לפי מבחן האינטליגנציה. בקטגוריה זו נכללים בעלי פיגור שכלי שהנם ברי חינוך, ילדים ומבוגרים המסוגלים ללמוד קריאה וחשבון ברמה בסיסית. מבוגרים בדרגת פיגור קלה מסוגלים לעתים קרובות למדי לתפקד באופן עצמאי ולהשתלב בתעסוקה בשוק החופשי ובחיי הקהילה. פיגור בינוני יחשב מצב בו מנת המשכל נעה בין שלוש לארבע סטיות תקן מן הממוצע באוכלוסיה (49-35 (I.Q. המתקבל במבחני האינטליגנציה. בעלי פיגור בינוני הנם ברי אימון, מסוגלים לרכוש מיומנויות חיים ברמה בסיסית ובכך לדאוג לעצמם. הם תקשורתיים, ברוב המקרים, ויכולים לבצע פעולות תעסוקתיות פשוטות בדרך כלל במסגרת תעסוקה מוגנת. 6

פיגור קשה מייצג מצבים בהם דרגת מנת המשכל (I.Q.) נעה בין ארבע לחמש סטיות תקן מתחת לנורמה (34-20) במבחן האינטליגנציה. קבוצה זו זקוקה לטיפול ופיקוח לאורך כל החיים. לעתים, יוכלו לטפל בעצמם ולבצע פעולות פשוטות תוך הדרכה ופקוח. פיגור עמוק מתבטא במנת משכל שהנה מתחת לחמש סטיות תקן מן הנורמה (מתחת ל- 20 ). קבוצה זו הנה סיעודית ודורשת פקוח צמוד לאורך כל החיים. לעתים, יוכלו לטפל בעצמם ולבצע פעולות פשוטות תוך הדרכה וטפול צמוד ואינטנסיבי למדי. השרות לטיפול באדם המפגר ומשפחתו בישראל הגדיר מפגר בשכלו על פי חוק (חוק הסעד טיפול במפגרים תשכ"ט 1969). לפי החוק בארץ "מפגר הנו אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול" לחוק זה קימת תוספת (תיקון מספר 2 תשל"ה 1975) לפיה הגדרת הפיגור השכלי צריכה לכלול שלושה קריטריונים, רמת משכל 65 ומטה, רמת תפקוד מתחת לנורמה ואיתור הפיגור עד גיל 5. הגדרת החוק הנה אופרטיבית דהיינו על פיה נקבע בישראל מי יוגדר כבעל פיגור שכלי ובהתאם לכך לאילו שירותים ותמיכות יהיה זכאי (אביעד, 1986). כאמור, בהגדרת הפיגור השכלי קיימים שני אלמנטים מרכזיים, ליקוי אינטלקטואלי וליקוי בכושר להסתגלות חברתית. אולם מרכיב האינטליגנציה הנו דומיננטי בגלל אופי כלי המדידה. ב- ICD 10 (סווג בינלאומי של מחלות,Medicode 1988, אצל,AAMR 2002) מתואר הפיגור השכלי כמצב שבו ההתפתחות השכלית נעצרה או לא הושלמה. מצב זה מאופיין בנזק במיומנויות שהופיעו בתקופת ההתפתחות. מיומנויות אלה כוללות יכולת קוגניטיבית, מילולית, מוטורית וחברתית. פיגור שכלי עלול להופיע בשילוב עם מצבים שכליים וגופניים אחרים או בלעדיהם. כאמור, ההערכה נעשית באמצעות מבחני האינטליגנציה וסולמות המעריכים הסתגלות חברתית בסביבה נתונה. יכולות קוגניטיביות והסתגלות חברתית עשויות להשתנות במהלך הזמן ולמרות רמתן הירודה יושפעו מתהליכי אימון ושיקום. מקובל להעריך את שכיחות התופעה כנעה בין חצי לאחוז אחד באוכלוסיה ) Hodapp, Zigler & 1986) אולם יש כאלה הגורסים שמדובר בכשלושה אחוז מן האוכלוסיה (אביעד, 1986). ההבדל בשכיחות נעוץ באופן שבו מוגדר הפיגור השכלי. הסיבות לפיגור שכלי רבות ומגוונות ובחלק מן המקרים אין כלל אפשרות לקבוע מהי הסיבה. מקובל לחלק את הסיבות לתקלות מולדות, תקלות שהתרחשו לפני הלידה, בזמן הלידה או לאחר הלידה. חלק מהתקלות מקורו בהורים כמו למשל תורשה, מחלות האם בזמן ההריון, שימוש בסמים על ידי האם ועוד. אחרות קשורות לגורמים סביבתיים כמו רעלים, לידות מוקדמות או מסובכות ומחלות של הילוד או הילד בשנות חייו המוקדמות (1976.(Eden, חמשת הממדים של הפיגור השכלי שתוארו לעיל (כישורים אינטלקטואליים, התנהגות מסתגלת, השתתפות, בריאות וקשר) מאפשרים לנו להתבונן על ההשלכות שיש לתופעה זו מנקודה רב מימדית. הגישה הרב מימדית (2002 (AAMR, גורסת שיש להבין את השפעת הפיגור השכלי תוך 7

התיחסות לארבעה מימדים הקשורים זה לזה. המימד הראשון הנו קיומה של רמת אינטליגנציה נמוכה ולקויים בהתנהגות מסתגלת. המימד השני מתיחס לבריאות שיכולה להיות לקויה. המימד השלישי מתיחס לניתוח הסביבות בהן חי הפרט הלוקה בפיגור שכלי ומכאן מתקבל המימד הרביעי שהנו התאמה בין התפוקות המצופות מן הפרט לאור מצבו לבין התפוקות המצופות מן הסביבה (התמיכות הנדרשות). התבוננות על משמעות הפיגור השכלי מארבעת הממדים המתוארים לעיל הביאה להתפתחות הגישה האקולוגית להבנת הפיגור השכלי. גישה זו מתמקדת בהשפעה ההדדית הדינמית שבין האדם לסביבתו ולאופי התמיכות שסביבה זו מספקת לו. החל משנת 2002 נעשה ניסיון על-ידי ה- AAMR לבחון את דרגת ההתאמה בין האדם לסביבתו בהקשר לבעלי פיגור שכלי תוך התייחסות מחד לתפקוד המוגבל ולהיבטים האישיים של כל פרט ומאידך לגורמים הסביבתיים כמו המשפחה, הבית, התעסוקה והקהילה. הסתכלות זו מציבה זה מול זה את היכולות והסביבה. המודל האקולוגי מצפה מכל צד להתאים את עצמו לדרישות ולצרכים של הצד השני, דהיינו, הסביבה אמורה לתת מענה לצרכי הפרט המוגבל ובמצב זה להבטיח שהפרט על אף מגבלויותיו יוכל לנצל את משאבי הסביבה. בגישה זו טמון רעיון הרווחה על פיו יש לזהות את הגורמים המטפחים ומשפרים את יכולת הפרט המוגבל ומתקיימים בסביבתו (1997.(Schalock, גם חוקרים נוספים מצביעים על חשיבות בריאותו הפיזית והנפשית של הפרט, רווחתו החומרית ובטיחותו כמשפיעים על יכולתו להשתמש במשאבי הקהילה לצורך תעסוקה, נופש ובילוי שעות פנאי. כאשר מצב זה מתקיים יתפתחו כישוריו של הפרט בעל הפיגור השכלי הן מבחינה קוגניטיבית והן מבחינה חברתית. כמו כן ישתפרו יחסיו עם הזולת והערך העצמי שלו. גישה זו תרמה להבנת המושג "איכות חיים" בהקשר לבעלי מגבלה שכלית. הפרק הבא יעסוק במושג זה ובהשלכותיו לגבי בעלי פיגור שכלי. 8

איכות חיים לבעלי פיגור שכלי התפתחות הגישה ההומניסטית השפיעה על מגמות בתחום השיקום של בעלי צרכים מיוחדים. קימת כיום הבנה טובה יותר של הגורמים לליקויים אלו ובכללם גם לפיגור שכלי. כמו כן מוכרות יותר ההשלכות שיש לתופעה זו על הלוקים בה. במקביל לידע לגבי המגבלות שהן תוצאה של הליקוי האינטלקטואלי קימת כיום גם הכרה בטווח הרחב של כישורים ויכולות שיש לאנשים אלה. נראה שכאשר קבוצת אוכלוסיה זו זוכה לטיפול איכותי ניתן להבטיח לה איכות חיים ברמה טובה יותר (ליפשיץ, 1998). הגישה ההומניסטית מיצגת עמדה הגורסת שגם אדם עם ליקוי הוא בעל אישיות שלמה וחיי איכות הם זכותו הבסיסית. לפי גישה זו גם חוסה במוסד על אף שאינו חי בסביבתו המקורית דהיינו בחוג משפחתו יש להבטיח לו איכות חיים טובה ככל שניתן בסביבה מגבילה (רייטר, 1997). רייטר מוסיפה שאיכות חיים הנה פונקציה של מידת ההתאמה בין צרכיו של היחיד, נטיותיו, תחומי הענין שלו, כישוריו, שאיפותיו וחלומותיו לבין סביבתו החברתית והחומרית, זאת בהתייחס לפילוסופית החיים שלו, לתפיסתו את משמעות החיים, כיצד פועל העולם וכיצד מתנהלת מערכת יחסים בין יחיד לחברה או בין אזרח לממשלה. הגדרה זו מבוססת על מושגי הגישה האקולוגית באשר היא מדגישה את דרגת ההתאמה כמשתנה בעל חשיבות מירבית להבנת המושג איכות חיים. (1994, Schalock אצל רייטר, 1997) מתיחס לאיכות חיים כמושג המשקף את השאיפות של היחיד לתנאי חיים מסוימים בביתו, בקהילתו, במקום עבודתו ובהקשר למצב בריאותו. המושג כולל בתוכו אינטראקציה בין משתנים אוביקטיביים למשתנים סוביקטיביים. ההיבט האוביקטיבי מתיחס למדדים כמו רווחה פיסית וחומרית, קשרים חברתיים, שייכות לקהילה ולסביבה ועוד. ההיבט הסוביקטיבי מתמקד בצרכים אינדיבידואליים של כל פרט. באיזו מידה הוא חש שהמדדים האוביקטיביים הנם מענה לצרכיו ומעשירים את חייו. מקובל להתיחס למושג איכות חיים כמושג דינמי המצביע על תהליכים יותר מאשר על הישגים מדידים. כאמור, במדינות המערב מבוסס מושג זה על עקרון ערכו הפנימי כל אדם באשר הוא אדם. לכל בן אנוש זכויות יסוד ואיכות חייו תלויה במידה שבה הוא חופשי לבחור בין אפשרויות שונות, יש לו שויון הזדמנויות והוא זוכה ליחס של כבוד (רייטר, 1997). כשמיישמים את העקרונות הללו בהקשר לבעלי מגבלה חשוב לציין שגם לאנשים אלה זכות להשפיע על חייהם במידה האפשרית אבל המקסימלית מבחינתם ולהיות בתוך המרקם החברתי כשהם מהווים חלק ממנו. המשמעות המעשית של מצב זה היא ההזדמנות לחשיפה מתמדת להתנסויות ולחויות חדשות ולארגונים המטפחים הזדמנויות אלה כמו גם את חופש החשיבה. Schalock ואחרים (2002) מציינים שאיכות חייו של הפרט מושפעת ממערכות שונות בכמה רמות, הם מתיחסים קודם כל למערכת המיקרו (מיקרוסיסטם) הכוללת את המשפחה, קבוצת השווים, 9

בית הספר או מקום העבודה. לכל אלה מגע ישיר ויומיומי עם הפרט ומכאן ההשפעה על איכות חייו. מערכת המיזו (מיזו סיסטם) הכוללת את סביבת המגורים, הקהילה, השירותים והארגונים אף לה השפעה על איכות החיים. מערכת המקרו (מקרו סיסטם) מוסיפה לגורמי ההשפעה את ההיבטים הערכיים, התרבותיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים בסביבה החברתית אליה משתייך הפרט. גם גישה זו נשענת על מושגים אקולוגיים המדגישים את יחסי הגומלין בין הפרט לסביבתו ומיצגים השקפה רב מימדית הלוקחת בחשבון את מכלול הגורמים שיש להם משמעות בהקשר למושג איכות חיים. לדעתו של Schalock (אצל,Herr & Webber 1999) ניתן למדוד רמת איכות חיים באמצעות המרכיבים הבאים: תחושת רווחה אמוציונלית, פיסית וחומרית, יחסים בינאישיים, התפתחות אישית, ערך עצמי, שילוב חברתי וזכויות. לצורך מדידות אלה פותחו כלים על ידי חוקרים שונים כמו אלה שצוינו לעיל. התחומים שנחקרו בהקשר לאיכות חיים של בעלי פיגור שכלי הם: מידת השילוב בקהילה ובמוסדותיה, תחושת הרווחה הפיסית והנפשית, תחושת הערך העצמי ואיכות היחסים הבינאישיים. חוקרים בתחום איכות החיים יחסו חשיבות לכל אחד מהנושאים שהוזכרו בבואם לחקור נושא זה בהקשר לבעלי פיגור שכלי. התיחסות מואצת למחקרים מסוג זה ניכרת החל משנות ה- 80. Brown ו- (2003) Brown מצינים שמנקודת מבט של נכים שמירת איכות חיים משמעותה שימור רמת תפקוד סבירה והנאה מהחיים. הם מתיחסים בהקשר לכך לחשיבות ההתערבויות עם אוכלוסיה זו המבטיחות שמירה על רמה מסוימת של איכות חיים חרף המגבלות, ומנסות לשמר או אף לטפח את אוכלוסיית בעלי הפיגור השכלי באמצעות תוכניות מותאמות ליכולותיהם ולצרכיהם. מדובר בפעילות הנשענת על גישה הוליסטית לאדם, גישה המאמינה בצורך לפעול לשיפור המצב של כל פרט בהתיחס למירב המרכיבים של אישיותו. מסיבות אלו מציינים Brown ו-,Brown שיש חשיבות רבה למחקרים הבאים להעריך תוכניות התערבות המיועדות להביא לשיפור איכות החיים. מדובר במחקרי הערכה שאין לוותר עליהם למרות שיש לקחת בחשבון את המשתנים הקשים למדידה כמו למשל עמדות מבחינה קוגניטיבית ומבחינה רגשית או השקפת עולם, כל זאת כאשר הנחקרים הנם בעלי פיגור שכלי. לדעתם יש להתאים את המדידות למצב זה על ידי פיתוח גישות סיסטמטיות להערכת יעילות תוכניות המתיחסות לאיכות חיים. דוגמא לנסיון שיטתי להעריך תוכנית העשרה אינסטרומנטלית שאליה נחשפו בעלי פיגור שכלי אפשר למצוא במחקר של ליפשיץ (1998). לפי תוצאות המחקר התערבות זו גרמה להפחתת התלות של המשתתפים בתפיסה החושית ובמישורי החשיבה המופשטים. הדבר סייע להם בפתרון בעיות והביא לשיפור בתפיסת הזמן. תוצאות אלה מלמדות שגם בעלי פיגור שכלי בדרגה בינונית יכולים להפיק תועלת מתהליכי תווך שיטתיים ולא רק ממידע קונקרטי ומהתנסויות המבוססות על החושים. התערבות סביבתית מתאימה עשויה לפי מחקר זה לשפר את הכושר הקוגניטיבי ובעקבות כך את התפקוד של בעלי פיגור שכלי בדרגות נמוכות יחסית ובכל שכבות הגיל. בן ארי ואחרים (1986) מצטטים ממצאי מחקרים המעידים שאיכות חייהם של בעלי פיגור שכלי החיים בקהילה לא היתה טובה יותר בהשוואה לאלו שחיו במוסדות. זאת מאחר והמוסדות 10

מבטיחים לאדם עם הפיגור השכלי סביבה חברתית, קבוצת התיחסות ומסגרת תומכת ומסיעת. העובדה שלמוסד בהשוואה לבית ולמשפחה יש שליטה רבה יותר על סביבת החיים של האדם עם הפיגור השכלי מאפשרת כפי הנראה לדיירי המוסדות הזדמנויות מגוונות ורבות יותר להיחשף לתוכניות התורמות לשיפור איכות חייהם. מאידך, המגמה של פיתוח דרכי טיפול והתערבות חדשניות עשויה לתרום גם לרווחת בעלי הפיגור השכלי החיים בקהילה. בפרק זה נעשה נסיון לעמוד על הקשר בין היבטים אקולוגיים למושג איכות חיים. סביבת חייו של האדם עם הפיגור השכלי כמו של כל אדם אחר מזמנת לעתים אינטראקציה עם בעלי חיים באופן אקראי או מתוכנן. נראה שכאשר מדובר בקבוצות מסוימות באוכלוסיה כמו למשל נכים או קשישים יש לתוכניות התערבות באמצעות בעלי חיים השפעה משמעותית על תחושת הרווחה הפיסית והנפשית ועל יחסים חברתיים. כל אלה מרכיבים חשובים ומשמעותיים בהקשר להבטחת איכות חיים. הפרק הבא יעסוק בהרחבה בהשלכות שיש להתערבות בעזרת כלבים, סוסים וחיות מחמד בפינת חי על קבוצות אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים ובכללם בעלי פיגור שכלי. 11

התערבות בעזרת בעלי חיים הקדמה חוקרים רבים עוסקים כיום בשאלה מדוע אנשים מגדלים חיות מחמד והאם יש לגידול חיות מחמד השפעה על האדם. ממחקריהם וכתביהם עולה כי לבעלי חיים השפעה על בני אדם בשלושה מישורים השזורים זה בזה: המישור הנפשי, המישור החברתי והמישור הגופני. בעלי חיים מספקים לאדם אהבה ללא תנאי, ומעניקים לו תחושת קרבה וביטחון. הם מקבלים את האדם ללא שיפוטיות וביקורת היכולים להתקיים ביחסים בין בני אדם, וניתן לשתף אותם בסודות אישיים, מכיוון שלעולם לא יספרו אותם. כמקור חברה, בעל החיים תמיד זמין למשחק. מספר מחקרים ניסו לבדוק סוגיות רגשיות וחברתיות: Katcher & ועמיתיו, (אצל Robin ו- ;Rew, (2000) ;Davis, (1987) ; (1985) ועמיתיו, Covert,(Beck, 1983 מצאו כי בעלי חיים יכולים לעזור בהפגת תחושת בדידות. (1983) Juhasz ערכה מחקר על דימוי עצמי בקרב ילדים בני 12-14, ומצאה כי הילדים דירגו את חיית המחמד שלהם כדבר השני בחשיבותו הגורם להם להרגיש טוב ולהיות מרוצים מעצמם. גם Bryant (אצל Smith, 1982 (Lamb & מצאה כי 83% מבני 7-10 חשים כי חיית המחמד המשפחתית שלהם היא חבר מיוחד עבורם. נושא נוסף שנבדק קשור לעובדה שטיפול ודאגה לבעל החיים מספקים מענה לצורך להעניק יחס אוהב ותשומת לב לאחר.(nurturance) במחקר שערכו McNicholas ו- (2004) Collis נמצא כי כ- 70% מהנשאלים, ילדים, וקשישים, ציינו כי חיית המחמד הינה אובייקט שכלפיו אפשר להפגין דאגה ולטפל בו. גם Olbrich ו- (1977) Bergler במחקרם על קשישים בבתי אבות, מצאו כי אלה מביניהם שקיבלו לחדרם תו ון ציינו בתדירות גבוהה יותר מדיירים שלא קיבלו תו ון את התחושה שמישהו זקוק להם. כמו כן, כמעט כל הקשישים בעלי התו ונים דיווחו כי הם נוהגים לדבר אל התו ון שלהם. בנוסף להיותו של בעל החיים מקור חברה בפני עצמו, עולה ממחקרים שונים כי בעלי חיים יכולים לשמש מתווך חברתי ומעודד לאינטראקציות חברתיות בין בני אדם. ממצאיהם של Olbrich ו- (1977), Bergler הראו כי קשישים שגידלו תו ונים ביקרו את חבריהם, ושוחחו עמם יותר מאשר קשישים שלא גידלו תו ונים. כמו כן, הם הרבו לשוחח עם הצוות המטפל ועם המבקרים בבית האבות. גם Hunt ועמיתיה (1992) מצאו שאשה היושבת בפארק מקבלת יותר פניות חברתיות מעוברי אורח כאשר היא מחזיקה בארנבון או בצב, מאשר כשהיא צופה בטלויזיה נישאת. (2004), Wells מצאה כי עוברי אורח נטו יותר להתעניין בנסיינית כאשר היא טיילה עם כלב בהשוואה למצבים בהם החזיקה בובת פרווה או עציץ. תחום אחר שנבדק במחקרים מתייחס להשפעתם של בעלי חיים על היבטים פיסיולוגיים והתנהגותיים בעת מצבי לחץ. Hansen ועמיתיו (1999) ערכו מחקר על 32 ילדים בני 2-6 שנים 12

שטופלו במרפאת ילדים, החוקרים בחנו מדדים התנהגותיים המצביעים על מצוקה כגון: בכי, צעקות, התנגדות פיסית או מילולית בשני מצבים, כשכלב נוכח בחדר הטיפולים וכשהכלב אינו נוכח. החוקרים מצאו שבנוכחות הכלב, הילדים בטאו פחות סימנים של מצוקה. (2003) Shiloh, Soreq & Terkel בדקו את ההשפעה של ליטוף בעלי חיים על חרדה מצבית. הנבדקים נחלקו לחמש קבוצות: קבוצה שליטפה ארנבון, קבוצה שליטפה צב, קבוצה שליטפה בובת ארנבון, קבוצה שליטפה בובת צב וקבוצת ביקורת, שלא ליטפה דבר. החוקרים מצאו שליטוף בעלי חיים הפחית את החרדה המצבית בעוד שליטוף בובה של בעל חיים לא השפיע באופן דומה. במחקר שהשווה בין אנשים בעלי חיות מחמד לבין חסרי חיות מחמד נמצא כי לחץ הדם הסיסטולי וכן כמות הטריגליצרידים בדם של בעלי חיות מחמד היו נמוכים יחסית לאנשים שאין בבעלותם חיית מחמד Friedmann) אצל (Robinson, 1995 מכל האמור לעיל עולה כי לבעלי חיים יכולה להיות השפעה חיובית על איכות חייהם של בני האדם מבחינה פיסיולוגית, נפשית וחברתית. ממצאים אלה עודדו את התפתחות ההתערבויות 1 הטיפוליות הנעזרות בבעלי חיים. ככל הנראה נוכחות בעלי חיים בסיטואציה טיפולית משרה רוגע, והמצב בעת הטיפול נתפס כנוח יותר. יוצרת אוירה פחות מאיימת בעלי חיים מושכים תשומת לב לעברם וכמעט תמיד מספקים משוב מיידי, הם אינם שיפוטיים ואינם מפגינים סלידה או רתיעה מנכות או מוגבלות כלשהי. בעלי החיים יכולים להוות גורם מעודד בתהליך שיקום: המשחק עם בעלי החיים, ליטופם, האכלתם ודאגה לניקיונם עשויים להניע את המטופל להתמודד גם עם אתגרים קשים וכואבים בתהליך השיקום. היבט נוסף על תרומתם של בעלי חיים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים נעוץ בעובדה שהמטופל בחיי היומיום שלו נתמך ונסעד על ידי אנשים אחרים. הטיפול בבעל החיים התלוי בו והדאגה לצרכיו, מאפשרים למטופל להיות גם בתפקיד של מטפל ובכך עונים על הצורך לסייע ולא רק להסתייע באחר. במהלך העשור האחרון חלה התפתחות משמעותית בתחום ההתערבויות המונחות בעזרת בעלי חיים בארץ. אולם, ניצניו של תחום זה הופיעו בעבר הרחוק, כבר בימי היוונים (שליו, 1996.(1988, Mackay-Lyons, בשנות ה- 90 של המאה ה- 18 באנגליה שולבו בעלי חיים במוסד לטיפול בחולי נפש כחלק ממערך הטיפול בחולים. ב- 1867 הוקם במערב גרמניה מוסד טיפולי ובעלי חיים הוכנסו אליו כחלק מהתוכנית הטיפולית. בשנות ה- 40 של המאה ה- 20 נעזרו בבעלי חיים בבית הבראה של חיל האוויר האמריקני ב- Pawling שבניו יורק, במטרה לסייע לנפגעי מלחמת העולם השנייה. ב- 1966 הוקם בנורווגיה מרכז שיקומי לאנשים עם מוגבלויות. התוכנית השיקומית כללה העזרות בכלבים ורכיבה על סוסים, עיוורים למדו במרכז זה לרכב על סוסים (1995). Robinson 1 בשל חילוקי דיעות בקרב אנשי הקהילה המקצועית והמדעית לגבי השימוש במונח "טיפול שנעזר בבעלי חיים" נכנה מעתה התערבויות אלה בשם: התערבויות מונחות בעזרת בעלי חיים 13

גוברין (2006), מתאר שיחה בין פרויד לפצינטית שלו ומוסיף שפרויד נהג לטפל כשכלבתו האהובה נמצאת בחדר הטיפולים. המטופלת שמחה לראות את הכלבה וציינה שהכלבה אוהבת אותה ושכך מרגיש גם פרויד, על כך ענה פרויד "אהבי אותי, אהבי את כלבי". אולם, את פריצת הדרך בהעזרות בבעלי חיים בטיפול נפשי עשה פסיכולוג הילדים בוריס לוינסון (1962 (Levinson, המתאר כיצד הגיע למרפאתו ילד שהיה מנותק והומלץ כי יאושפז. במקרה שהה בחדר הטיפולים כלבו של לוינסון, הכלב רץ לעבר הילד וליקק אותו וזה מצידו חיבק אותו והחל לשאול עליו שאלות. במהלך הפגישות הבאות הילד שיחק עם הכלב ולכאורה לא היה מודע לנוכחות הפסיכולוג. בהדרגה הוכנס הפסיכולוג כשותף למשחק, דבר שהביא לביסוס קשרי עבודה טיפוליים בין הילד למטפלו ובסופו של דבר לשיקומו של הילד. עבודתו של לוינסון וספריו סללו את הדרך לפיתוח התחום של העזרות בבעלי חיים בטיפולים פסיכולוגיים. ניסיונות אלה, שתוארו לעיל מלמדים שהתערבויות מונחות בעזרת בעלי חיים עשויות לקדם היבטים נפשיים, פיזיים, התנהגותיים וקוגניטיביים ברווחת המטופל, ולהתאים למגוון רחב של אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. קשת אנשי המקצוע, שאימצו העזרות בבעלי חיים כחלק מהטיפול, רחבה מאוד וכוללת מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, מורים לחינוך מיוחד, יועצים חינוכיים, אנשים שעברו הכשרה מיוחדת לכך ועוד. ההתערבויות המונחות בעזרת בעלי חיים המקובלות כיום הנן: א. העזרות בחיות מחמד שונות, בעיקר כלבים וחתולים התערבות זו היא הנפוצה בעולם ומקובלת בעיקר במצבים בהם המטופל אינו נייד, כך שהמטפל ובעל החיים מגיעים למקום בו המטופל שוהה. ב. רכיבה טיפולית, התערבות זו מתקיימת במרכז לרכיבה, והמטופל בדרך כלל מגיע אל המקום בו נמצאים הסוסים. ג. התערבות מונחית בפינת חי- בישראל, התפתחה צורת התערבות זו שככל הידוע לנו הינה ייחודית. בעלי החיים מוחזקים בפינות חי שנועדו מראש לצרכים טיפוליים. הם לרוב חיות מחמד קטנות, כגון: ארנבונים, שרקנים, צינצ'ילות, חמוסים, מיני ציפורי שיר וזוחלים לא ארסיים. יחד עם זאת, המטפלים בפינות חי משלבים לעיתים גם כלבים וחתולים או חיות משק. המחקרים שנערכו על ההתערבות בעזרת בעלי חיים, הן בארץ והן בעולם, אינם רבים, ובהתייחס לאוכלוסיה של בעלי פיגור שכלי הם אפילו מועטים ביותר. להלן נסקור את המחקרים המתארים השפעת התערבות בעזרת כלבים על אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. 14

התערבות בעזרת כלבים (1996) Limond ערכה מחקר על 8 ילדים בעלי תסמונת דאון בגילאים 7-12 שנה, במטרה לבדוק האם קיימים הבדלים במדדים התנהגותיים של הילדים בשני מצבים: אינטראקציה עם בובת כלב, לעומת אינטראקציה עם כלב אמיתי. החוקרת בדקה את משך ההסתכלות לעבר כלב הניסוי, לעבר האדם שליווה את הכלב או את בובת הכלב. כמו כן, בדקה את תדירות התגובה או ההענות המילולית או הלא מילולית לאותו אדם, וכן את היוזמה המילולית או הלא מילולית מצד הילדים. התוצאות הראו שהילדים הסתכלו באופן משמעותי זמן רב יותר על הכלב האמיתי מאשר על בובת הכלב. בנוסף, נמצאו הבדלים מובהקים בהתנהגות הילדים כלפי האדם בהשוואה בין המצבים. כאשר האדם היה מלווה בבובת הכלב הילדים התעלמו ממנו בהשוואה למצב בו המלווה היה כלב אמיתי. מבחינת יוזמות מילוליות, נמצא כי באופן משמעותי היו יותר יוזמות מילוליות שהופנו לכלב האמיתי מאשר לבובת הכלב וכי פניות לאדם עם הכלב האמיתי היו רבות יותר מאשר הפניות לאדם עם הבובה. תרומתם של כלבים לעליה באינטראקציות חברתיות נמצאה גם במחקר שערכו Redefer ו- (1989), Goodman על ילדים אוטיסטים. במחקר השתתפו 12 נבדקים בגילאים 5-10 שנים, שאובחנו בנוסף לאוטיזם גם כבעלי פיגור שכלי. המחקר נערך בשיטה של בדיקת מדדים שונים לפני ההתערבות ולאחריה. ההתערבות כללה 18 מפגשים בני 20 דקות עם כלב. במחקר תועדו התנהגויות חברתיות והתנהגויות המכוונות לעצמי דהיינו התכנסות פנימה וניתוק מן הסביבה. נמצא כי בנוכחות הכלב היתה עליה חדה ומשמעותית בהתנהגויות חברתיות וירידה בהתנהגויות המתכנסות והמתבודדות. חודש לאחר ההתערבות חלה ירידה מסוימת בהתנהגויות החברתיות ועליה במתבודדות, אבל בכל מקרה לא היתה חזרה למצב ההתחלתי שלפני הניסוי. מחקר נוסף, שערכו Martin ו- Farnum (2002), חיזק את ממצאיהם של Redefer ועמיתיו. במחקר שנערך על ילדים הלוקים ב,PDD נמצא כי בנוכחות כלב אמיתי בהשוואה לבובת כלב שיתפו הילדים יותר פעולה, היו מרוכזים יותר בפעילות וערים יותר לסביבתם החברתית. ההשפעה של ביקור כלב על חולי אלצהיימר בבית אבות נחקרה על ידי Buttram ועמיתיו (2001), החולים עסקו בפעילויות הבאות: ליטוף, סירוק, האכלה בחטיפים, השקיה במים, הולכה, מתן פקודות ודיבור אל הכלב או עליו. באופן כללי מצאו החוקרים כי בנוכחות הכלב חלה עליה בטווח הקשב של החולים ובאינטראקציות ביניהם. כמו כן, חלה ירידה בבעיות התנהגות, ושיפור במצב הרוח. Kortschal ו- Ortbauer (2003) ערכו מחקר על השפעה של נוכחות כלב בכיתת בית ספר יסודי שתלמידיו ברובם מהגרים. בקרב תלמידים אלה היתה שכיחות גבוהה של בעיות התנהגות, רבים סבלו מניתוק ומבידוד חברתי והיה קושי ליצור אוירת לימודים. בניסוי הוכנס כלב לכיתה ותועדה התנהגות התלמידים לפני הכנסתו ואחריה. נמצא כי הכיתה נעשתה מגובשת יותר מבחינה חברתית וחלה ירידה בהתנהגויות קיצוניות כמו אגרסיביות והיפראקטיביות. ילדים שקודם לכן היו מנותקים חברתית, הפכו לחברותיים. הכלב עודד תקשורת בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין המורה. בנוסף, נמצא כי למרות שהתלמידים השקיעו זמן משמעותי בהתבוננות בכלב 15

וביצירת מגע עמו, הם הצליחו להיות מרוכזים יותר כלפי המורה. מכאן שנוכחות הכלב תרמה לשיפור סביבת ההוראה ולליכוד חברתי. נתנס-בראל (2002) בדקה, האם פעילות טיפולית הנעזרת בכלב משפיעה על יכולת ההנאה ושביעות הרצון מהחיים, אצל חולים הסובלים מסכיזופרניה, ומאושפזים במרכז לבריאות הנפש. החוקרת השוותה בין קבוצת הניסוי שעברה התערבות הנעזרת בכלב לבין קבוצת הביקורת, שכללה פעילויות ותכנים הדומים בכל לקבוצת הניסוי, למעט נוכחות הכלב בפגישות. נמצא כי יכולת ההנאה, רמת המוטיבציה ורמת פעילויות הפנאי של הנבדקים הושפעו באופן ייחודי מנוכחות הכלב. (1996), Limond במחקר שערכה על ילדים בעלי שיתוק מוחין, מצאה כי נוכחות של כלב בעת ביצוע משימות גופניות משמשת כתמריץ לביצוע משימות אלה. מכל האמור לעיל נראה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהתערבות מונחית בעזרת כלבים עשויה לשפר את איכות חייהם ואת יכולותיהם החברתיות של בעלי פיגור שכלי. כאמור, רכיבה טיפולית היא דרך אחרת להתערבות בעזרת בעלי חיים, להלן נסקור נושא זה. התערבות העזרת בעלי חיים (רכיבה טיפולית) התנועה התלת-ממדית של הסוס (כלפי מעלה-מטה, קדימה-אחורה ולשני הצדדים) זהה לתנועה התלת-מימדית של האדם הבריא בעת הליכה. סוס, שאומן כראוי ותנועתו סימטרית, מעביר לרוכב תנועות שמפתחות את האדם מבחינת שימוש נכון בגוף, שיפור טווחי תנועה, עיצוב ובנית תבניות תנועה נכונות וכן פיתוח שרירים. במקביל, הרכיבה תורמת רבות לשיפור תגובות של שיווי משקל ויציבה, קואורדינציה גסה ועדינה, העלאת הכושר הגופני וסיבולת לב-ריאה. בעקבות שיפור בביצועי הלב ובמחזור הדם, כושר הריכוז והתגובה גוברים, רמת המוטיבציה לשיתוף פעולה עולה בעיקר כשלמטופל נמאס מטיפולים המתבצעים במרפאות (1986.(Gentery, ההתמצאות במרחב, המודעות הגופנית ויכולת הדיבור משתפרים אף הם (בקי 2005, Rolandelli &,Dunst 2003). העובדה שהרוכב נמצא גבוה ושולט על הסוס, חיה הגדולה ממנו פי כמה, עשויה להעניק בטחון ולפתח את הדימוי העצמי. האינטראקציה בין המטפל או מנחה הפעילות, לבין הרוכב והסוסים מספקת סביבה תומכת המאפשרת לרוכב להצליח לבצע משימות מאתגרות (1988.(Spink, התנסויות מוצלחות אלה יכולות להגביר אצל הרוכב את תחושת הבקיאות והשליטה (1978 ;Mayberry, Whalley, 1980 ו-.(Spink, 1988 סיפוק סביבה בטוחה ותומכת מאפשרת האצת הקשרים בין הרוכב לסוס, בין הרוכב למטפל ובין הרוכב לרוכבים אחרים ובכך מפתחת את המיומנויות החברתיות של הרוכב.(Armstrong-Esther, 1988) Krawetz ו- DePrekel (1993) (אצל בקי, 2005) בדקו את השפעת הרכיבה הטיפולית על 46 בנות בכיתות ה-ו בעלות קשיים רגשיים והתנהגותיים. נמצא שיפור מובהק בהיבטים של קבלה חברתית, יצירת מערכות יחסים חברותיות קרובות ובערך עצמי. (1992) Emory (אצל בקי, 2005) 16

חקר את השפעת הרכיבה הטיפולית על תפישה עצמית והתנהגות של 20 נערים מתבגרים, שאובחנו כאנטי-סוציאליים. במחקר זה נמצא שיפור משמעותי בתפיסה העצמית של הנערים. Mackay-Lyons ועמיתיו (1988) ערכו מחקר על מטופלים בעלי טרשת נפוצה שעברו רכיבה טיפולית, החוקרים מצאו ירידה בדיכאון ובמתח הכללי, אלמנטים חשובים באיכות חייהם של המטופלים. Cawley ועמיתיו (1994) בדקו האם רכיבה טיפולית משפיעה על הדימוי העצמי אצל בני נוער בעלי צרכים לימודיים מיוחדים. הם בחנו מימד של דימוי עצמי אצל 29 בני נוער לפני ואחרי ההתערבות ברכיבה טיפולית. נמצאה השפעה חיובית בכיוון של שיפור מובהק בהתנהגותם של הנבדקים. במחקר שנערך בישראל על ידי בקי (2005) נבדקה השפעת הרכיבה על ממדים של דימוי עצמי, שליטה עצמית, אמון ושביעות רצון מן החיים אצל נוער בפנימייה טיפולית. ממצאי מחקר זה מעידים על מגמות של שיפור בכל משתני המחקר לגבי אלו שזכו למפגשים של רכיבה טיפולית. בקבוצת הביקורת, שלא קיבלה טיפול ברכיבה אלא נחשפה לסוסים במסגרת לימודים בענף החקלאי "סוסים" ובחוג רכיבה, נמצא שיפור בדימוי העצמי ובשליטה העצמית וכן חלה ירידה באמון ובשביעות הרצון הכללית. במחקר שערכה (2004) Grobler על השפעת רכיבה טיפולית על ילדים עם תסמונת טורט דיווחו ההורים כי ההערכה העצמית של הילדים והביטחון העצמי שלהם עלו. הילדים היו יותר עצמאיים, רגועים ומרוכזים יותר. כמו כן השתפרו היכולות החברתיות שלהם, הם רכשו יותר חברים והיו פחות אגרסיביים. Macauley ו- Gutierrez (2004) בדקו את השפעת רכיבה טיפולית על 3 ילדים בני 9-12 עם קשיים בלימוד שפה, על פי דיווחי הילדים והוריהם, נמצא שיפור ביכולות דיבור ושפה וכן עלייה ברמת המוטיבציה של הילדים להשתתף בטיפול בדיבור therapy) (speech בעקבות הרכיבה. גם הילדים וגם הוריהם דיווחו כי הרכיבה הטיפולית שיפרה את הדימוי העצמי של הילדים. גם במחקר שערכה (2005) Gatty על 5 ילדים עם מגבלה בגילאים 8-13, נמצאה עליה בדימוי העצמי לפי דווחי הילדים. כהן וליפשיץ (2006) מתארים טיפול קבוצתי בילדים הסובלים מ- ADHD באמצעות רכיבה על סוסים. הן מצאו כי במהלך השנה של הטיפול נצפו שינויים שהעידו על שיפור בכושר ההסתגלות החברתית של רוב חברי הקבוצה. (2002) Scialli חקרה את האופן שבו תופסים הורים את השפעת הרכיבה הטיפולית על ילדיהם. במחקר השתתפו 64 ילדים עם בעיות שונות, מתוכם 21 בעלי פיגור שכלי. ממצאיה מראים שההורים דיווחו לגבי ילדיהם על עליה משמעותית בדימוי העצמי, באושר, ברגיעה, בקשב וכן עליה במדדים חברתיים ביניהם יכולת לשחק בצורה הולמת עם אחרים, יכולת להסתדר עם חברים, עם בני משפחה ועם מורים או מטפלים. כשנשאלו מהי מידת ההשפעה באופן כללי שהיתה לרכיבה הטיפולית על ילדיהם, ציינו מרבית מההורים שההשפעה היתה חזקה מאוד. Biery ו- (1989) Kauffman בחנו את השפעתה של רכיבה טיפולית על היציבות של 8 אנשים עם פיגור שכלי, שהשתתפו בתכנית מפגשים של רכיבה טיפולית במשך שישה חודשים. המדדים הראשיים שנבדקו היו, יציבה במצב עמידה ובמצב עמידת שש. הרכיבה הטיפולית כללה רכיבה 17

באופנים שונים, ובנוסף, גם פעילויות שונות על הסוס. האנשים התבקשו לגעת בחלקי גוף שונים שלהם, לגעת באוזני הסוס ובזנבו, להפנות את חלק הגוף העליון קדימה או אחורה, לפשוט את זרועותיהם לצדדים ועוד. תוצאות המחקר הראו עלייה משמעותית ביציבה במדדים שנבדקו. גם Land ועמיתיו (2001) מצאו שיפור ב- 4 מרכיבים של תנוחת ישיבה מתוך 8 שנמדדו בקרב אנשים עם מוגבלויות שהשתתפו בתוכנית בת שמונה שבועות של רכיבה טיפולית. מהמחקרים שנסקרו לעיל עולה כי קיימת סבירות גבוהה לכך שרכיבה טיפולית משפרת את איכות חייהם ואת יכולותיהם החברתיות והגופניות של בעלי פיגור שכלי. התערבות בפינות חי במבוא לספרם "מדריך להקמה, אחזקה וטיפול בבעלי חיים בפינות חי ומוסדות חינוך" כותבים רדו ועמיתיו (2001) את הדברים הבאים: "בעלי חיים הם משאב לימודי, ערכי, חברתי ורגשי בבית הספר. בעזרת בעלי חיים ניתן לפתח בלומד מיומנויות קוגניטיביות ומיומנויות למידה ולחזק את האינטליגנציה הרגשית. בעלי חיים הם אמצעי לעידון רגשות, שחרור מפחדים ובלימת אלימות. דרך קשר עם בעלי החיים לומד התלמיד להבין ולפתח כישורי חיים רגשיים וחברתיים" (עמ' 3) מטפלים העוסקים בקידומן של אוכלוסיות מיוחדות בעזרת בעלי חיים טוענים, כי בעלי החיים והתנהגותם הטבעית יכולים "להכניס לחדר הטיפולים" נושאים ותכנים, שלעתים קשה לדון בהם. מעין (2005) טוענת שאחד מסודות הקסם של שיטת הטיפול בעזרת בעלי חיים היא העובדה, שבעלי החיים אינם "כלי טיפולי פסיבי", אלא יוזמים מצבים, המעוררים תכנים רגשיים שונים. בהתייחסה לאחד ממטופליה, מציינת מעין כיצד המציאות החיצונית בפינת החי, ובעיקר התנהגותם של בעלי החיים, עשויה לעזור למטופל להביע את המציאות הפנימית שלו. אפריים (2006) מתארת תכנית פעילות בפינת חי במוסד לאנשים בעלי פיגור שכלי בינוני וקשה עם הפרעות התנהגות. מטרות התכנית היו הפחתת התנהגות "בלתי הולמת", פיתוח כישורים חברתיים ופיתוח מיומנויות תעסוקה. חשוב לציין כי בתכנית זו לא התקיימה אינטראקציה ישירה בין דיירי המוסד לבין בעלי החיים ולא התקיים מגע ביניהם, אלא התקיימה פעילות תעסוקתית למען בעלי החיים ותחזוקת פינת החי. התברר כי למרות שלא היה מגע ישיר, עצם נוכחות בעלי החיים סביב הדיירים תרמה לרגיעתם ועודדה עשייה חיונית. מתיאור מקרה שהביאה אפריים, על דייר בעל פיגור שכלי קשה, עולה כי במהלך העבודה בפינת החי הצליחו המטפלים להניע את המטופל ללמוד לבצע פעולה מורכבת. ככל הידוע לנו כמעט ולא נערכו מחקרים אמפיריים על התערבות באמצעות בעלי חיים הנמצאים בפינת חי קבועה שהנבדקים באים אליה. בנוסף, ככל הידוע לנו עבודה התערבותית בפינת חי באופן שנעשה בישראל כמעט ואינה קיימת בעולם. 18

סיכום הסקירה התיאורטית ושאלות המחקר סקירת הספרות העוסקת בסוגית ההתערבות בעזרת בעלי חיים מלמדת כי מדובר בדרך התערבות נוספת וחדשנית למדי, באמצעותה ניתן לסייע ולשקם בעלי צרכים מיוחדים ובכללם את הלוקים בפיגור שכלי. מסתבר מתצפיות קליניות וממחקרים אמפיריים שבעלי חיים כגון סוסים, כלבים וחיות מחמד אחרות עשויים להשפיע על איכות חייהם של מוגבלים בשכלם, ילדים ומבוגרים, מבחינה מוטורית, סנסורית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. בארץ ובעולם סוגיות אלה נחקרו מעט יחסית באמצעות מחקר אמפירי המנסה להעריך תוכניות התערבות בעזרת בעלי חיים והשפעתן על בעלי פיגור שכלי. המחקר המובא כאן בא לתת מענה לשאלות הבאות: כיצד משפיעה התערבות מונחית בעזרת בעלי חיים על שיפור בתחושת הרווחה של בעלי פיגור שכלי. כיצד משפיעה התערבות מונחית בעזרת בעלי חיים על שיפור המיומנויות החברתיות של בעלי פיגור שכלי. כיצד משפיעה התערבות מונחית בעזרת בעלי חיים על שיפור השליטה הפיסית בגוף ובהתנהגות אצל בעלי פיגור שכלי..1.2.3 שאלות אלה ייחקרו בהתייחס לתוכניות ההתערבות הבאות: רכיבה טיפולית, התערבות מונחית בעזרת כלבים, התערבות המשלבת רכיבה טיפולית והתערבות מונחית בעזרת כלבים, והתערבות מונחית בפינת חי עם חיות מחמד. הפרק הבא יוקדש לתיאור שיטת המחקר. 19

שיטת המחקר הפרק יכלול את הנושאים הבאים: אוכלוסית המחקר כלי המחקר - שיטת איסוף הנתונים ועיבודם התצפיות שאלון הבריאות הנפשית מהלך המחקר אוכלוסית המחקר אוכלוסית המחקר כללה מתבגרים ומבוגרים עם פיגור שכלי שהשתתפו בתוכניות התערבות מונחית בעזרת בעלי חיים בחווה לרכיבה טיפולית הנמצאת במרכז הארץ. בחווה מטופלים בעלי צרכים מיוחדים ובכללם הלוקים בפיגור שכלי, באמצעות רכיבה טיפולית וכלבים. תוכנית הרכיבה הטיפולית התקיימה לגבי כל הנבדקים בשטח החווה. אשר להתערבות באמצעות כלבים, לגבי חלק מן הנבדקים בוצעה ההתערבות במקום מגוריהם (מעון פנימיה) כאשר הכלבים של החווה הוסעו לשם. נבדקים אחרים לקחו חלק בתוכנית התערבות מונחית בעזרת כלבים שהתקיימה בחווה. קבוצת נבדקים נוספת השתתפה בתוכנית התערבות בפינת חי שהתקיימה בבית ספר לחינוך מיוחד באחת הערים בארץ. פינת החי נמצאת בתוך מבנה בית הספר שגיל תלמידיו נע בין 21-6 כמקובל בחינוך המיוחד. להלן התפלגות הנבדקים תוכנית ההתערבות שבה השתתפו. לוח מס' 1: התפלגות הנבדקים לפי תכנית ההתערבות שבה השתתפו במספרים מוחלטים ובאחוזים התערבות בעזרת סוסים התערבות בעזרת כלבים התערבות בעזרת פינת חי התערבות משולבת: בעזרת סוסים וכלבים סה"כ מספרים מוחלטים 18 42 39 14 113 אחוזים 15.93 37.17 34.51 38.12 100 20

קבוצת הנבדקים כללה את בעלי הפיגור השכלי שטופלו בחווה בתקופת המחקר למעט מטופלים פרטיים וכאלה שלא התקבל עבורם אישור להשתתף במחקר מהמקורות המוסמכים. קבוצת הנבדקים בפינת החי כללה את כל התלמידים בעלי הפיגור השכלי שלקחו חלק בפעילות זו בתקופת המחקר. תקופת המחקר נמשכה בין פברואר 2005 לפברואר 2006. בגלל קשיים טכניים ואילוצים אחרים ומתוך מטרה להגיע לקבוצות גדולות ככל האפשר של נבדקים ויתרנו על התמקדות בקבוצת גיל מסוימת וקבוצת הנבדקים כללה למעשה מתבגרים ומבוגרים בטווח גילאים שנע בין 8-62 שנה (ממוצע 32.15 שנים, ס"ת 15.17 שנים). כמו כן, מכיוון שהפעילות בפינת החי התקיימה במסגרת בית ספר ואילו לחווה הגיעו קבוצות שגיל משתתפיהן היה מגוון יותר נוצר מצב בו רוב הנבדקים בפינת החי היו צעירים יותר מחלק מהמשתתפים בתוכניות החווה. קריטריון נוסף שנלקח בחשבון מתייחס לדרגת הפיגור השכלי. גם במקרה זה כדי שקבוצות הנבדקים תהינה גדולות ככל האפשר התפרסנו על טווח שבין פיגור קל, קל בינוני, ובינוני קשה. כמו כן, יש לציין שחלק מן הנבדקים סבלו נוסף לפיגור השכלי גם מנכויות פיסיות ו/או מחלות כרוניות. לוח 2 מתייחס להתפלגות הנבדקים לפי דרגת הפיגור השכלי ולוח 3 להתפלגות הנבדקים לפי קיום או העדר נכות פיסית או מחלה כרונית בנוסף לפיגור השכלי. לוח מס' 2: התפלגות הנבדקים לפי דרגת הפיגור השכלי במספרים מוחלטים ובאחוזים דרגת הפיגור קל קל-בינוני בינוני בינוני-קשה קשה אחר (אוטיזם, גבולי, לא- ידוע) סה"כ מספרים מוחלטים 12 22 53 10 11 5 113 אחוזים 10.62 19.47 46.90 8.85 9.73 4.42 100 21

לוח מס' 3: התפלגות הנבדקים לפי תכנית ההתערבות וקיום או אי-קיום נכות פיזית או מחלה נוספת על הפיגור השכלי במספרים מוחלטים ובאחוזים בעלי נכות פיזית או ללא נכות פיזית או סה"כ מחלה נוספת מחלה נוספת 18 9 9 סוסים 42 30 12 כלבים 14 8 6 התערבות משולבת: בעזרת סוסים וכלבים 39 16 23 פינת חי 113 63 50 מספרים מוחלטים 100 55.75 44.25 באחוזים למרות ששאפנו לבדוק את השפעת ההתערבות בעזרת בעלי חיים לגבי נבדקים שתקופת ההתערבות הראשונה היתה מבחינתם התנסות חדשה וראשונית, לא הצלחנו לגייס מספיק נבדקים במצב זה. אי לכך אוכלוסית המחקר כללה 66 נבדקים שהתנסו בתוכנית התערבות בעזרת בעלי חיים בטווח שבין העדר נסיון קודם ועד שנה לפני הבדיקה הראשונה שערכנו, ו- 47 נבדקים שהשתתפו בתוכניות התערבות בעזרת בעלי חיים שנה ויותר לפני הבדיקה הראשונה שערכנו במסגרת המחקר. לוח 4 מתאר את התפלגות הנבדקים לפי תכנית ההתערבות ומשך הזמן שהיו בתכנית. לוח מס' 4: התפלגות הנבדקים לפי תכנית ההתערבות ומשך הזמן שהיו בתכנית לפני T 1 במספרים מוחלטים ובאחוזים עד שנה מעל שנה סה"כ 18-18 סוסים 42-42 כלבים התערבות משולבת: בעזרת 14 8 6 סוסים וכלבים 39 39 - פינת חי 113 47 66 מספרים מוחלטים 100 41.59 58.41 אחוזים קבוצת הנבדקים כללה בסך הכל 113 נבדקים. אולם לגבי חלק מהם לא הצלחנו לקבל בחזרה את כל השאלונים לגבי שתי התקופות של ההתערבות (ראה מהלך המחקר). מתוך 113 הנבדקים התקבל מידע שאפשר ניתוח סטטיסטי רק לגבי 101. ניתוח הנתונים התבסס, איפוא, על 101 נבדקים מהם 63 גברים ו- 38 נשים. מבין הנבדקים שהשתתפו בתוכניות ההתערבות השונות 62 חיים בקהילה ו- 39 נמצאים במסגרת מעונות פנימיה. 22

כלי המחקר-שיטות איסוף הנתונים ועיבודם התצפיות המידע לגבי הנבדקים לא נאסף במחקר זה על ידי פניה ישירה אליהם באמצעות כלי המחקר. ההחלטה לבחור בדרכים אחרות לאיסוף המידע לקחה בחשבון את מגבלותיהם של הנבדקים הנובעות מהיותם בעלי פיגור שכלי בדרגות יחסית נמוכות. נראה היה שהם עלולים להתקשות למלא שאלונים סביב הסוגיות שנחקרו, תחושת רווחה, מיומנויות חברתיות, ושליטה בגוף. הבחירה לערוך תצפיות נבעה מן הרצון ללמוד על הנבדקים באופן הכי ישיר שניתן ללא הסתמכות על תקשורת מילולית או כתיבה. את התצפיות על הנבדקים ערכו תצפיתנים שעברו הכנה לתפקיד זה, הם צוידו בטופס מיוחד שחובר במטרה להגיע לאחידות מקסימלית בעת הצפייה. התצפיתנים מוקמו באופן שתהיה להם אפשרות מקסימלית לצפות על הנבדקים, עד כמה שאפשר בלי לעורר את תשומת לבם של האחרונים. התצפיתנים מילאו את הטפסים תוך כדי הצפייה והשלימו נתונים חסרים מיד אחריה. בטפסים שחוברו לצורך רישום התצפית נעשה ניסיון לשמור על אחידות עד כמה שניתן למרות העובדה שהתצפיות נערכו על תוכניות התערבות עם בעלי חיים שונים, דבר שהביא לשוני גם באופי הפעילות. (ר' נספחים 1-3) בטופס שחובר לצורך התצפיות נעשה שימוש בשני מועדים במהלך המחקר. הטופס חובר על ידי ארבעה שותפים למחקר לאחר סידרה של תצפיות על התערבויות מונחות בעזרת סוסים, כלבים ובפינת חי באותם מקומות ובאותם תנאים שבהם תוכננה התצפית להתבצע. לאחר שכל חוקר חיבר טופס משלו נערכה התאמה בין ארבעת ההצעות וחובר הטופס הסופי ששימש את התצפיתנים במחקר. למרות שההתערבויות המונחות בעזרת בעלי חיים נערכו בקבוצות, הונחה כל תצפיתן להתמקד בצפייה על אחד המשתתפים לאורך כל הפעילות. לתצפיתן לא היה כל מידע מוקדם לגבי הנבדק עליו צפה למעט אמצעי זיהוי שיאפשרו לו לכוון את הצפייה אל המשתתף שהוקצה לו. התצפיתנים ידעו שמדובר בנבדקים בעלי צרכים מיוחדים בגלל אופי המסגרות שבהן נערכו התצפיות. תהליך הכנתם לקראת הצפייה התמקד בלימוד העקרונות של תצפית, בהכרת הטופס שבו ישתמשו במהלך הצפייה וכן ניתן להם מעט מידע על המסגרות ועל המטרות של התערבות מונחית בעזרת בעלי חיים עם בעלי צרכים מיוחדים. על כל נבדק נערכו שתי תצפיות בתחילת מועד הנבדק השתתף בתוכנית (מועד T). 2 T 1 תקופת המחקר ולאחר לפחות 15 פעמים בהן 23

שאלון הבריאות הנפשית באמצעות התצפיות שנערכו במועד הראשון ) 1 T) ובמועד השני ) 2 T) אחרי לפחות 15 פעמים שהנבדקים זכו להתערבות, היתה כוונה לעמוד על שינויים במיומנויות החברתיות של הנבדקים ובמידת השליטה שלהם בגוף בהנחה שההתערבויות בעזרת בעלי חיים יביאו לשנויים אלה. השאלון, לעומת זאת, נועד לבדוק בעיקר את שאלת המחקר הראשונה בדבר שנויים בתחושת הרווחה של הנחקרים בהשוואה בין מועדי ההתערבות הראשון והשני ) 1 T ו- T). 2 לצורך בדיקה זו השתמשנו בשאלון הבריאות הנפשית Viet & Ware Mental Health Inventory (1983 (MHI, בגרסתו המתורגמת לעברית על ידי פלוריאן ודרורי (1990). באופן מקורי זהו שאלון לדיווח עצמי הכולל 38 פריטים המתייחסים להרגשות של מצוקה או רווחה נפשית של הנשאל, בנקודת זמן מסוימת, במהלך החודש האחרון (דרורי, פלוריאן וקרביץ, 1991). בגלל החשש שהנבדקים לא יוכלו למלא את השאלון בעצמם מפאת מגבלותיהם הוסבו השאלות לגוף שלישי והשאלונים מולאו על ידי המטפלים העיקריים של הנבדקים (מדריכים, מטפלות, הורים וכו') וכן על ידי מנחי התוכניות השונות של ההתערבות בעזרת בעלי החיים (מדריכי רכיבה, מנחי תוכנית ההתערבות באמצעות כלבים והמנחות בפינת החי). השאלונים מולאו על ידי המתוארים מעלה בתחילת ההתערבות ובפעם השניה לאחר 15 פעמים לפחות שהנבדקים השתתפו בתוכנית (ר' נספח 4). באופן זה היינו אמורים לקבל עבור כל נבדק שני שאלונים (מהמטפל העיקרי שלו וממנחה ההתערבות בה השתתף) בשתי נקודות זמן. בחרנו להפנות את השאלונים למטפלים העיקריים של הנבדקים מתוך הנחה שהם הקרובים ביותר לנבדקים בחיי היומיום ולכן חשופים לשינויים החלים אצלם. אשר למנחי ההתערבות, הסיבה שבחרנו להעביר שאלונים גם להם נובעת מהעובדה שהם מעורבים במידה הרבה ביותר במה שמתרחש תוך כדי הפעלת ההתערבות. חיזוק לרעיון להשתמש במידע ממטפלים עיקריים לגבי בעלי פיגור שכלי מצאנו בסקר שערכו ברזון, בוכנר, דניס-מור וצוקר (2000) בו נמצאה הלימה לגבי התשובות לרוב השאלות שנשאלו בכלי המחקר בין בעלי הפיגור השכלי לבין מטפליהם העיקריים. הסבת השאלון לגוף שלישי והשימוש בו לגבי בעלי פיגור שכלי אילצו אותנו להתאים את השאלון על ידי ויתור על 7 שאלות ושינוי קל בנוסח של 5 שאלות. מעבר לכך לא נעשו שינויים בשאלון והתשובות ניתנו על סולם ליקרט בן שש דרגות כשהדרגה הראשונה (אפשרות מספר 1) ייצגה תמיד את ההסכמה הגבוהה ביותר עם נושא השאלה והדרגה השישית (אפשרות מספר 6) ייצגה את חוסר ההסכמה במידה הרבה ביותר עם השאלה. מכיוון שלחלק מן השאלות היה כוון חיובי (כמו למשל מידת שביעות הרצון מן החיים) ולאחרות היה כוון שלילי (כמו למשל תדירות של עצבנות) נעשה היפוך של השאלות מהסוג השני לצורך הניתוח הסטטיסטי. 24

ניתוח שאלוני הבריאות נפשית שאלוני הבריאות הנפשית, אשר עברו שינוי כך שיתאימו לגוף שלישי, חולקו למטפלים העיקריים של הנבדקים ולמנחי ההתערבות שהתבקשו למלאם לגבי הנבדקים. תשובות המטפלים העיקריים ומנחי ההתערבות נותחו לפי מדדי הרווחה הנפשית השונים: "חרדה", "דיכאון", "שליטה עצמית", "רגש חיובי" ו"קשרים חברתיים", בהתאם להוראות ניתוח שאלון הרווחה הנפשית כפי שמופיע במחקרם של פלוריאן ודרורי (1991). על מנת להקל על הפרשנות הפכנו את סולמות הפריטים כך שעלייה במדד כלשהו משמעותה שיפור (עלייה במדד החרדה משמעותה פחות חרדה, עלייה במדד הרגש החיובי משמעותה יותר רגש חיובי וכו'). באמצעות בדיקת אלפא-קרונבאך של כל אחד מהפריטים ניתן היה להשמיט פריטים ולבנות את המדד הסופי של כל תחום. לוח 5 מציג מדד מהימנות כעקיבות פנימית (אלפא-קרונבאך) של הפריטים המרכיבים כל תחום. הפריטים המרכיבים כל תחום סוכמו לסולמות. לוח מס' 5: מהימנות כעקיבות פנימית של מדדי הרווחה הנפשית (אלפא-קרונבאך) α 0.75 0.85 0.66 0.82 תחום דיכאון חרדה שליטה עצמית רגש חיובי קשרים חברתיים פריטים N=97 9,17,25,31 5,11,12,24,27,30,33 16,18 22,29,32 20 T 1 לבין T 2 כל אחד בפני עצמו. ניתוח התצפיות התצפיות נותחו בהתייחס לפריטים, בהשוואה בין מהלך המחקר כאמור, המחקר התמקד בארבע תוכניות התערבות: רכיבה טיפולית, התערבות מונחית בעזרת כלבים, התערבות משולבת שכללה רכיבה טיפולית והתערבות מונחית בעזרת כלבים, והתערבות מונחית בפינת חי. הפעילות בכל ההתערבויות נמשכה בכל פעם כחצי שעה והתנהלה בקבוצות קטנות יחסית (בדרך כלל עד ששה משתתפים בכל קבוצה). 25

הרכיבה הטיפולית נערכה בזירה, המיועדת לכך, בחווה, כאשר לכל נבדק הוצמד סוס שעליו רכב במשך כל תקופת ההתערבות. ההתערבות עם הכלבים נערכה לגבי הקבוצה שהתנסתה רק בהתערבות הזאת, בתוך חדר במעון הפנימייה בו מתגוררים הנבדקים. הכלבים הוסעו לשם מהחווה. לכל נבדק הוקצה כלב שהוצמד לו וליווה אותו במשך כל תקופת ההתערבות. הקבוצה שזכתה להתערבות משולבת (סוסים וכלבים) עבדה בחווה. גם במקרה זה היה לכל נבדק הסוס "שלו" והכלב "שלו" לאורך כל תקופת ההתערבות. ההתערבות בפינת החי נערכה בתוך מבנה בית הספר בו לומדים הנבדקים. פינת החי ממוקמת בשני חדרים צמודים כאשר באחד מהם נמצאים כלובי החיות (ארנבונים, שרקנים, צ'ינצ'ילות ועוד). בחדר השני התלמידים יושבים סביב שולחן, מכינים אוכל לחיות, מלטפים חיה שהמנחה מביאה אל השולחן ומשוחחים על נושאים שונים כמו למשל המשפחה, יחסי הורים ילדים וכו', זאת באנלוגיה בין עולם התלמידים לעולם בעלי החיים. התלמידים מתפזרים מאוחר יותר לצורך טיפול בבעלי החיים שבחדר השני (ניקוי כלובים, פיזור נסורת, האכלה ועוד). כאמור, כל ההתערבויות המתוארות נמשכו כחצי שעה בכל פעם והונחו על ידי אותו מנחה לאורך כל תקופת ההתערבות. המנחים של הקבוצה המשולבת הן ברכיבה והן עם הכלבים לא היו אלה שהנחו התערבויות אלה בקבוצות שטופלו רק בעזרת כלבים או רק ברכיבה. בתחילת תקופת איסוף נתוני המחקר נערכו התצפיות הראשונות על הנבדקים בכל ההתערבויות שתוארו לעיל על ידי תצפיתנים שאומנו לכך (ראה סעיף התצפיות) לגבי כל נבדק נערכה תצפית אחת בתקופה זו. הנבדקים המשיכו להשתתף בתוכניות ההתערבות השונות ולאחר לפחות 15 מפגשי התערבות נערכה תצפית נוספת על כל אחד מהם. המטרה, כאמור, היתה לאמוד את השינויים שחלו אצל הנבדקים מתחילת תקופת איסוף נתוני המחקר ) 1 T) ועד לסיומה לאחר תקופה שהוגדרה מראש ) 2 T). פער הזמן בין התצפית הראשונה לשניה נקבע מתוך מטרה לאפשר לנבדקים להשתתף במספר משמעותי של פעילויות, אבל גם תוך לקיחה בחשבון את האילוצים שנבעו מן השטח, כמו למשל, סך כל תקופת ההתערבות שהוקצתה לנבדקים על ידי המממנים או הממונים. ההנחה היתה שככל שהנבדקים ייחשפו למספר רב יותר של פעילויות בעזרת בעלי החיים אפשר יהיה לצפות לשינוי גדול יותר במצבם. אולם, כאמור, היה צורך להתאים את תקופות הבדיקה למציאות בשטח. במקביל למועדי התצפיות הועברו השאלונים למטפלים העיקריים של הנבדקים ולמנחי תוכניות ההתערבות, שהתבקשו למלא את השאלונים סמוך עד כמה שניתן למועד בו התקיימו התצפיות ולהחזירם אלינו לצורך ניתוח הנתונים. כמו כן, פנינו למסגרות השונות מהן הגיעו הנבדקים ובקשנו שיעבירו אלינו פרטים אודות הנבדקים: גיל, מין, דרגת פיגור וכו'. מן הראוי לציין שדאגנו לקבל אישורים לגבי כל הנבדקים מהגורמים האחראים עליהם או מהוריהם ושמרנו על חיסיון מוחלט של הפרטים אודותם. בפרק הבא יובאו ממצאי המחקר. 26

ממצאי המחקר השפעת מאפייני הנבדקים על מדדי הרווחה הנפשית על מנת לבחון קשר בין מאפייני המשתתפים: גיל, מין, רמת פיגור וקיום מגבלה פיזית ומשתני מדדי הרווחה הנפשית, בוצעו רגרסיות לינאריות Squares) (OLS Ordinal Least כאשר ההפרש בין שאלוני T 1 ל- T 2 (בהתייחס לתשובות מנחי ההתערבויות) משמש כמשתנה תלוי. מלוח מס' 6 ניתן לראות כי נמצא קשר שלילי מובהק בין דרגת הפיגור של הנבדקים לבין שני מדדים "חרדה" ו"קשרים חברתיים". כלומר, ככל שהפיגור יותר חמור, השיפור בעקבות ההתערבות במדדי החרדה והקשרים החברתיים נמוך יותר, זאת בפיקוח על שאר מאפייני הנבדק. לוח מס' 6: מקדמי רגרסיה OLS לניבוי השיפור במדדי הרווחה הנפשית בהתייחס למאפייני הנבדקים חרדה רגש חיובי דיכאון שליטה עצמית קשרים חברתיים 0.02 0.02-0.01 0.01 גיל 0.05- (0.01) (0.02) (0.02) (0.02) (0.04) SD -0.01-0.05-0.34-0.15 מין 1.56- (0.27) (0.48) (0.58) (0.61) (1.00) SD 0.23-0.36-0.05-0.05 נכות פיזית 0.58 (0.28) (0.49) (0.59) (0.62) (1.01) SD * -0.27 0.31-0.31-0.32 * דרגת פיגור 0.98- (0.13) (0.23) (0.27) (0.29) (0.47) SD 1.16 ** -3.57 ** 3.70 2.36 ** קבוע 8.17 (0.62) (1.09) (1.32) (1.39) (2.28) SD 0.04 0.11 0.18 0.09 0.14 R 2 N=74 *p<0.05 **p<0.01 27

ר( תוצאות ניתוח שאלוני הבריאות הנפשית הנתונים נותחו באמצעות מבחן t למדגמים מזווגים, אחרי כדוגמת מחקר זה. מבחן המתאים למערכי מחקר מסוג לפני- תוצאות ניתוח שאלוני המטפלים העיקריים של הנבדקים 1. תשובותיהם של המטפלים העיקריים בהתייחס לרכיבה הטיפולית מצביעות על שיפור מובהק (0.05>p). כמו כן, נמצא הבדל בכיוון המשוער (אמנם לא T 1 בין ל T 2 במדד השליטה העצמית מובהק) במדד הקשרים החברתיים. 2. במבחן שנערך לגבי ההתערבות המשולבת (סוסים וכלבים) בהתייחס להשוואה בין T 1 נמצאו הבדלים מובהקים בכל אחד ממדדי הרווחה הנפשית. ל T, 2 לא 3. לגבי תשובותיהם של המטפלים העיקריים בהקשר להתערבות המונחית בעזרת הכלבים, גם כאן לא נמצא הבדל מובהק בין T 1 ל T 2 במדדי הרווחה הנפשית. 4. אשר להתערבות המונחית בפינת החי, תשובותיהם של המטפלים העיקריים לא הניבו תוצאות.T 2 מובהקות בהשוואה בין T 1 ל לגבי מדד הרגש החיובי, חלה נסיגה ברמת מובהקות של 0.01>p, דהיינו, לפי דווחי המטפלים העיקריים חלה אצל הנבדקים ירידה ברגש החיובי במועד ' נספח.(5 לעומת מועד T 1 T 2 תוצאות ניתוח שאלוני מנחי ההתערבויות להלן יובא לוח מס' 7 המתאר את הממוצעים, סטיות התקן וציוני מבחן t בהתייחס למדדי שאלון הבריאות הנפשית לפי תשובות מנחי ההתערבויות. 28

לוח מס' 7: ממוצעים, סטיות תקן וציוני מבחן t למדדי רווחה נפשית ב- T 1 ו- T 2 לפי סוגי ההתערבויות השונות בהתייחס לתשובותיהם של מנחי ההתערבויות t(25) - 3.9 0.98-4.9 6.2 5.2 ** ** ** ** סטיית תקן 4.17 1.35 1.9 2.81 0.71 T 2 T 1 סוג ההתערבות התערבות מונחית בעזרת כלבים חרדה רגש חיובי דיכאון שליטה עצמית קשרים חברתיים ממוצע ממוצע N=26 35.20 10.65 20 3.5 2.12 סטיית תקן 4.8 1.56 2.0 2.90 0.84 N=26 32.64 10.95 17.66 5.5 3.0 t(35) -4.84-2.13-4.40 5.52-2.69 ** * * ממוצע N=36 35.78 13.50 19.81 3.50 4.67 ממוצע N=36 33.39 12.92 18.19 5.00 4.19 התערבות מונחית בפינת חי חרדה רגש חיובי דיכאון שליטה עצמית קשרים חברתיים סטיית תקן 5.28 1.81 2.57 2.27 1.09 סטיית תקן 4.54 1.23 2.46 1.96 0.63 t(17) -0.726-1.90-1.20-1.45-1.76 ~ רכיבה טיפולית חרדה רגש חיובי דיכאון שליטה עצמית קשרים חברתיים ממוצע N=18 20.55 8.22 10.38 5.16 2.17 סטיית תקן 4.30 2.71 3.10 1.68 1.04 ממוצע N=18 21.22 9.16 11.00 5.72 2.67 סטיית תקן 4.64 3.66 3.64 2.21 1.68 p<0.01 - ** p<0.05 - * p<0.1 - ~ 1. מתשובות המנחים בפינת החי ניתן לראות שיפור מובהק במדד החרדה (0.01>p). דהיינו, רמת החרדה במועד T 2 היתה נמוכה לעומת רמת החרדה במועד T. 1 גם לגבי תחושת הרגש החיובי והקשרים החברתיים נמצא שיפור מובהק ברמה של 0.05>p. דהיינו בהתייחס לשני מדדים אלה המנחים דווחו על שיפור משמעותי במועד T 2 לעומת מועד. T 1. 2 בהתערבות המונחית בעזרת הכלבים, לפי דווחי המנחים, בהשוואה בין מועד במועד במועד ל T 1 T 2 נמצא שיפור מובהק במדד החרדה (0.01>p). דהיינו, רמת החרדה של הנבדקים ירדה באופן משמעותי T 2 T 2 לעומת T, 1 כפי שהיה מצופה. כמו כן, נמצא שיפור מובהק במדד הדיכאון (0.01>p) לעומת מועד T, 1 דהיינו, רמת הדיכאון של הנבדקים ירדה באופן משמעותי. לעומת זאת, נמצאה נסיגה במדד השליטה העצמית ברמת מובהקות של 0.01>p בהשוואת מועד T 2 ל T. 1 בנוסף נמצאה ירידה ברמה מובהקת במדד הקשרים החברתיים (0.01>p). דהיינו, לפי דיווחי 29